מה אתם יודעים על חג החנוכה?
משחק לחנוכה של ניבים וביטויים
מקור המנהג לשחק בסביבון בחנוכה הוא ממשחק הגרלה של ילדי גרמניה, נוצרים ויהודים, מהמאה ה-16 בו השתמשו בסביבון כקוביית משחק. האותיות על צידי הסביבון סימנו בראשי תיבות לטיניות את מצב הזכייה של סכום ההימור. האותיות הלטיניות היו
P–N–J–F או A–R–J–F ביידיש.
סביבון חנוכה
שם או פה?
האותיות הן:
נ = נִישט' = לא
(לא זכייה ולא הפסד, דילו על התור)
ג = גאנץ' = מלא (זכייה)
ה = האלבּ' = חצי (חצי זכייה)
ש = שטעל' = להעמיד (הפסד)
דמי חנוכה
במשך הזמן התפתח המנהג של מתן דמי חנוכה לילדים. מעות אלו שימשו להימורים במשחק הסביבון, בדומה למשחקי הימורים באגוזים של פסח. ההתרחקות ממקור המשחק (ההימור) מתבטאת בין היתר בכך שבסביבונים מודרניים אין פאות ואותיות כלל, והם אינם מתאימים להימורים. הסביבון הפך לסמל, ובמקומות מסוימית נהוג למלא סביבונים חלולים בממתקים בתור "דמי חנוכה".
המשחק בסביבון, שנפוץ גם באירופה (ונקרא ביידיש "דריידל"), אומץ שם על ידי היהודים שכרכו אותו עם מסורת חג החנוכה וניסיו. הם נתנו לאותיות את ראשי התיבות העבריות המוכרים: נס גדול היה שם. בתחילת המאה ה-20 החלו המורים ובהמשך גם המשוררים של ארץ ישראל להחליף את ה-ש' באות פ', המייצגת את המילה "פה", כדי להתאים את המסורת לשינוי הגאוגרפי.
